<h1>חולין קכ"ו ע"ב</h1>
<h2>דף יט:</h2>
רב טובי בר קיסנא היה תלמידו של שמואל בכמה דוכתי גר' בפ' לא יחפור [ב"ב י"ט ע"ב] אמר רב טובי בר קיסנא אמ' שמואל רקיק אינו ממעט בחלון ופרש"י אינו ממעט בחלון שבין בית לבית ויש בו פותח טפח ומת מונח באחד מהן וטומאה בוקעת לצד השני אין רקיק זה ממעט את שיעורו ומסקנא משום דלא מבטל ליה וכגון שנילוש במי פירות והאי דלא מבטל ליה פי' כל זמן שלא יחדו לשם ביטול ולא פיר' ביטולו אע"ג דמאיס מסתמ' לא מבטל ליה מיהו אם עשה בו מעשה המוכיח שבטלו אפי' לפי שעה נ"ל שבטל כההיא דהעור והרוטב [חולין קכ"ט ע"א] בית שסככו בזרעים טהרו וכן כופת שאור שיחדה לישיבה טהרה מטומ' אוכלין דהתם יחודה דכיפת וסיככו בזרע' אין לך ביטול גדול מזה ששנין מתורת אוכל לתשמיש בנין או כלים, וכההיא דתניא בפ"א דמס' סוכה [י"ג ע"ב] סוכי תאנין ובהן תאנים, פרכילין ובהן ענבים, קשים ובהן אוכלין, מבכרות ובהן תמרים כולן אם פסל' מרובה על האוכלין כשר ואם לאו פסול ואחרים אומ' עד שיהו קשים מרובין על האוכל' ועל הידות וכיון דמרובה וסכיך ביה אמרינ' בטולי בטיל' לאוכל' אף מלקבל טומ' שהרי הסיכוך שמסכך בהן לאו הביטול אינו ביטול היל' אם הסיכוך רובו כשר הרי אותו מיעוט בטל אבל הידות והאוכלין מרובין אע"ג דבטלינהו לסכך לאו כלום דהא כל דבר שראוי לקבל טומ' אין מסככי' בו ובפסלת גרן ויקב דוקא מסככין ולא האוכלין שהוא אם נילושו במי פירות מיבעיא לי דנר' דלא הוי ביטול לענין סוכה דהא מסקי' התם [שם ג' ע"ב] היתה גבוה מעשר' אמה ובא למעטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט ואע"ג דבטלינהו בהדיא בטלה דעתו אצל כל אדם, ונר' דאין לחלק בין למטה בין למעלה דלמטה לא הוי מיעוט משום דדרסי עליהו אבל למעלה אם היה ראוי לסכך שלא יקבלו טומ' ודאי מסככין דאצל סכך הוי ביטול דומיא דתבן או חבילי קש דלמטה דבסתם לא מבטל ליה לעניין מיעוט ולעניין סכך כשר דכרים וכסתות וכן פירות חשיבי ולא מבטל להו אבל תבן פעמ' הרבה שמבטלו וכל דבר שאדם מבטל ביטול גמור כל זמן שהטומ' בבית משמ' דהוי ביטול כההיא דעירובי' פ' חלון [ע"ח ע"ב] ובתחלת מס' סוכה [ד' ע"א] תבן וביטלו דהוי ביטול אבל תבן סתם פלוגת' דר' יוסי ורבנ'.
וגר' נמי בפ' אחרון דמס' מגלה [כ"ו ע"ב] ההוא בי כנישתא דרומאי דהוה פתח ליה פתחא לההוא אידרונא דהוה מחית ביה שכבא בעי כהני למיעל התם לצלויי אתו אמרו ליה לרבא ואמ' להו זילו דלו (תיובתא) [תיבותא] להתם ואותבו אבבא דהוה ליה כלי עץ העשוי לנוחת וכל כלי עץ העשוי לנוחת אינו מקבל טומ' וחוצץ בפני הטומ' וכו' ואי לא דאמרו ליה דזימנין דמטלטלי ליה והוה ליה מטלטל מלא וריקם ומשום הכי לא חייץ אמרינ' דאפי' ביטול לפי שעה הוי בטל דהא פשיט' דאותה לא רצו לבטלה שם לעולם אלא כל זמן שהמת שם ומבטל בהדיא הוי ביטול אבל לא בסתם. ותנן נמי במס' אהילות (פ"ז) [פ"ח] יש מביאין וחוצצין כוורת הקש וכוורת הקנים ובור (ו)ספינה אלכסנדרית שיש להן שולים והן (אחד מארבע) [מחזיקים ארבעים] סאה בלח שהן כורים ביבש דכיון דאין מטלטל מלא וריקן אין מקבל' טומ' היל' חוצצין אם ביטלו, ורקיק נמי לא מיבעיא אם הוא דקה ורכה וביטלה דממעט אלא אפי' עבה נמי ובטלה כיון דנילוש במי פירות ממעט וחוצץ דהכי מסקנא האירוס והקיסום ויריקת חמור ודלעת יונית והאוכלים טהור' ר' יוחנ' בן נורי לא היה מודה באוכלי טהור' חוץ מן העיגול של דבילה א"כ קש' לשמואל מיהא דהתנן בהדיא דחוצצין ואין לדחות ולומ' באוכל' שהרקיבו כדאמרי' הת' [ב"ב שם] גבי גרוגרות שהתריפו דא"כ מאי טעמ' דר' יוחנ' בן נורי וגם אין לפר' אוכל' טהור' שטהרו על ידי שנתבטלו מתורת אוכל כגון שנתעפשו או הרקיבו דאין אילו אוכלי' אלא עפרא בעלמ', היל' נ"ל דאוכל' טהור' היינו שלא הוכשרו או נילושו במי פירות ובטלן בהדיא וקסבר ר' יוח' בן נורי דאותו ביטול בטלה דעתו אצל כל אדם חוץ מעיגול של דבילה דזימנין דבטל מתורת אוכל לפי שעלול לרום תולעים כההיא דפ"ר עקי' [שבת צ' ע"א] ופה דתאיני סכנתא וכן תולעין דקין מאד ואדם חושש בהן וכשמבטל לעיגול הוי ביטול והאי דלא מוקי שמואל להא דמותיבנ' ליה מההיא קופה מלאה תבן וחבית מלאה גרוגרו' רואין כל שאילו ינטלו קופה וחבית ויכול' תבן וגרוגרות לעמוד בפני עצמן חוצצין ומוקמי לה כשהתריפו ולא מוקי לה כשבטלו בהדיא משום דדומיא דתבן קת' ואם בטלו לתבן בהדיא פשי' דבטל דלא עדיף מכרי של תבואה דתנן בפ' [ט"ו מ"ו] (י"ד) דאהילות בית שהוא מלא תבן ואין בינו לבין הקורות פותח טפח וכו' והת' משמ' דסתם תבן בטלו ובסיפא [מ"ז] קת' בית שמלאהו עפר או צרורות בטלו וכן כרי של תבואה וכו' כיון דקת' קופה שהיא מלאה תבן וחבית מליאה גרוגרות שמונחין בחלון ולא קת' שהניחן בחלון ש"מ דממילא בטלי דאם הניחן פשיט' דלשם ביטול הניחן וכשיכולין לעמוד בפני עצמן אמאי לא חייצי כיון דבטלן, היל' בסתמ' קמיירי, וכן כל הנהו דמייתי התם [ב"ב כ' ע"א] עשבים שתלשן והניחן בחלון בלא ביטול דומיא דעלו מאיליהן ועוף ששכן בחלון דכולהו בסתמ' מיירי אבל אם בטלן פשיט' דהוי ביטול.
ותנן נמי במס' אהילות פ' (י"ב) [י"ג מ"ה] אילו ממעטים את הטפח פחות מכזית בשר ממעט על ידי רובע עצמות ופחות מעצם כשעורה ממעט על ידי כזית בשר, נר' הפי' אם רובע עצמות מן המת בבית ופחות מכזית בשר משלימו לרובע וכן עצם שהוא פחות משעורה משלים כזית בשר מהן שמונח בחלון ממעטין דזיל הכא ליכא שיעורא ולא הכא איכא שיעורא פחות מכזית מן המת הא דהדר ותני לה כאילו תנא סיפא לגלויי רישא כיון דפחות מכזית מן המת ממעט מפני שאין בו שיעור טומ' היל' כל דבר שאין בו שיעור טומאתו היכא דלא כשיעוריהן אפי' בצירוף אין בהן טומ' וממעטין פחות מכזית מן הנבלה פחות מכעדשה מן השרץ פחות מכביצה אוכלין משמ' אפי' הוכשרו כיון דאין בהן שיעור טהורין לגמרי. ומכאן השיבו על רש"י שמפר' בכל מקום [פסחים ל"ג ע"ב, סוטה ל' ע"ב, זבחים ל"א ע"א] דאוכל מטמ' טומ' עצמו בכל שהו וראייתו מת"כ [שמיני] ורבותי' ריב"א הלוי ור"ת אומרי' דההיא אסמכת' בעלמ' ומדרבנ', ותבואה שבחלון וככי שיש בה ממש ונבלת העוף הטהור שלא חשב עליה ונבלת העוף הטמא שחשב עליה (ועל) [ולא] הוכשרה או הוכשרה ולא חשב עליה ותימ' דמהכא לא אותבינ' לשמואל דהא כי אותיבנ' מההיא דתני' בתוספת' דאהילות פ' פתח שעשאו למאור [פי"ד] עשבים שתלשן והניחן בחלון וכו' עד והאבר והבשר המדולדלין בבהמה וחיה ועוף קיימי ואזלי ומשני בקשור' שחיט לה בטמא' מזבין לה לגוי בכחושה פסיק להו ושדי לכלביה כיון דאיכא צער בעלי חיים לא עביד, היל' הוי ביטול מסתמ' ואמאי לא מותבינ' מנבלת עוף טהור ונבלת העוף הטמא דשדי ליה לכלביה, והתם מותבינ' ליה מעוף ששכן בחלון פרח ואזיל בקשור שחיט ליה בטמא מזבין ליה לגוי בקלניתא דכיון דכחושה היא כעין קלניתא לא חזיא לגוי ולכלביה נמי לא פסיק לה משום צער בעלי חיים והכא ליכא למימ' דהאי נבלת עוף הטהור או טמא בכחוש דהא לא חשב עליה תנן מכלל דבת מחשבה היא אפי' לאדם, ותו דקת' ונבלת העוף (הטהור) [הטמא] שחשב עליה ולא הוכשרה הא הוכשרה דלא ממעטא כדקת' סיפא אלמ' חזיא לאדם וכ"ש לכלביה, היל' נ"ל דכל הני מוקי שמואל כגון שבטלו בהדיא אבל מכל הני דאותבינן ליה משמ' הבריית' דמסתמ' בטלי כמו שכתב'.
גר' בפ"א דמס' סוכה [י"ג ע"ב] א"ר אבא אמ' שמואל ירקות שאמרו חכמ' אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח אין חוצצין בפני הטומ' ומביאין את הטומ' ופרש"י מביאין את הטומ' בעודן לחין וכל כמה דלא יבשו אהל הוא מדאוריית', והא דאין חוצצין משום דגזרו בהו רבנ' דילמ' סמכי עליהן כשהן לחין וממעטין וכי יבשי מפרכי ונפלי ולא אדעתי' היל' כמאן דליתנהו דמו ומהאי טעמ' פוסל בסוכה משום אויר, פי' אם מיעט בהן האויר עד פחות מג', וריב"א הלוי פי' כמו שכתב' בשאר ספרי' אין חוצצין ואין מביאין משום דקשי' לי' אי משום גזיר' הוה ליה לפרושי בהדיא דמשום גזיר' הוא, ומפרשי' כיון דלכי יבשי מפרכי אפי' כשהן לחין נמי לא חשיבי, ולי הסודר קש' לפי פיר' ריב"א הלוי דקת' סיפא דהא מתנית' דעשב' שתלשן אבל השלג והברד והכפור והגליד והמים אין ממעטין משמ' דוקא אילו לפי שכשנמסים אין בהן כלום ולכך עומדים שנמסין והולכין היל' אפי' כשהן בעין כמאן דליתנהו אבל ירקות אילו נהי דלכי יבשי מפרכי מ"מ ממש יובש שלהן עדיין הוא בעין, בשלמ' לרש"י דאמ' משום גזירה איכא למימ' קים להו לרבנ' דשאר ירקות אפי' כשמתייבשין ואי איפשר שלא יחסר שיעורו קצת מיהו (היל') לא מפרכי היל' מסיק אדעתיה על השיעור וכיון דאין ממהרים להתיבש ולמפרך אדהכי והכי מסיק אדעתיה אבל שאדם יוצא בהן ממהרין להתיבש ומפרכי וסבר אכתי לא מפרכי וממעטי היל' גזרו עליהו מיהו מדאוריית' חייצי ומביאין דהא אית בהו מששא, אלא לריב"א הלוי לתנייה גבי הני ברד שלג וכפור ומסכר' ומאי שייר דהאי שייר ותו תניא בההיא סיפא דיש מביאים וחוצצין [אהלות פ"ח מ"ה] אילו לא מביאין ולא חוצצין הזרע והירקות המחובר לקרקע חוץ מן הירקות שמנו, וכיפת הברד והשלג והכפור והגליד והמלח וכו' אלמ' דכל אותן עשבים שאינן אירוס וקיסום וירקות חמור ודלעת יוונית אינן חוצצין ולא מביאין ותניא [תוספתא שם פי"ד] או שעלו מאיליהן בחלון חוצצין ומשמע אפילו אם אינו אותן שמנו חכמ' (שמנו) לא עקר להו בשביל הכותל ונראה דדוקא כשעלו מאיליהן בחלון שנוטין ממש בתוך החלון התם הוא דחייצי דלא גריעי מתלוש המונח בחלון אבל אם אינו מונח בחלון הרי לא מיעטו את האויר החלון התם אין חוצצין ואין מביאין דאהל דידהו כמאן דליתיה אלא דוקא אותן שמנו שהן חוצצ' ומביאי' אפי' אם עומד חוץ לחלון דחשיבי כמו אילן וקביעי כדתנן [סוכה י"א ע"א] הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום היל' חשיב אהל דידהו בין לחוץ בין להביא דאי לא נימא הא דקת' כיפת השלג והכפור והגליד והמלח דאין חוצצי' והקת' בבריית' דמלח ממעט בחלון (אלא) [אלמא] המלח המונח בחלון ממעט האויר וחוצץ אותו אבל אם עשה ממנו כיפה כמו אוהל אותו אוהל אין חוצץ ואין מביא את הטומ' ולאו בחלון עסיקי' וכל הנך דממעטי בחלון ממעטי וכל הני דתנן דלא ממעטי כולהו בין מדאוריית' בין מדרבנ' לבר מן הירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח דמדאוריית' ממעטי אבל לא מדרבנ' ולא שרפינן עליהן תרומ' וקדשי' והאי דמביאין את הטומ' נ"ל לא כשהן מחובר' דהא כל שאר עשבי' אין מביא' כ"ש אילו, אלא נר' שאם נתנן על גבי יתידות או על קונדסין להצטולל תחתיהן דהיינו אוהל כיון שלשם צל נתנן ולשם אוהל נר' שכל העשבים שעשאן כך מביאין את הטומ' וחוצצי' נמי בפני הטומ' מן התורה חוץ מאילו דאפי' עשה מהן אהל אע"ג דמביאין אין חוצצי' כיון דלכי יבשי מפרכי והיל' בסוכה נמי פסלי משום אויר, דאם בא אדם לעשות סוכתו בעשבים שלא יקבלו טומ' למה לא יסכך בהן וכי היכי דחשיב סכך חשיב נמי אהל, אבל במחובר לא חשיבי אהל אלא אותן שמנינן, וכל אילו דברי' שמנו שממעטין בחלון, ופירשו רבותי' טפח, לא כל הפתחים שוין אצל המת דיש שאמרו בחלון ד' על ד' ויש שאמרו כפותח טפח ויש שאמרו כראש אדם גדול ויש כמלא מקדח גדול ויש כבינוני ויש כקטן.
גר' בעירובי' פ' בכל מערבין [ל' ע"א] ר' שמע' בן אלע' אומ' עוג מלך הבשן פתחו כמלואו והיינו לטמא אותו פתח ולטהר שאר הפתחי' כדתניא [תוספתא אהלות פ"ח] המת בבית ולו פתח' הרבה ואיבעי' להו פליגי רבנ' עליה דר' שמע' בן אלע' או לא ת"ש דאמ' רבה בר בר חנה א"ר יוח' עוג מלך הבשן פתחו בארבעה ש"מ פליגי ואמ' אביי דלא פליגי דהתם כגון דאיכ' פתחי' קטני' טובא ואיכא חד דהוי ארבע' דכי מירוח ודאי בההוא קמרווח, ותנן נמי באהילות פ"ג [מ"ו] כזית מן המת פתחו טפח והמת פתחו בד' טפחי' להציל מן [הטומאה] על הפתח' אבל להוציא את הטומ' בפותח טפח וגדול מכזית כמת ר' יוסה אומ' השדרה והגלגלת כמת, וגר' נמי בפ' המפלת [נדה כ"ז ע"ב] א"ר שבתי א"ר יצחק מגדלאה ואמרי לה א"ר יצחק מגדלאה א"ר שבתי מת שנשרף ושלדו קיימת טמא מעשה היה וטמאו לו פתח' גדולים וטהרו לו פתח' קטני' ודייק ר' יוחנ' הת' טעמ' דשלדו קיימת הוא דטהרו לו פתחי' קטני' הא אין שלדו קיימת אפי' פתחים קטני' טמא' דכל חד וחד חזי למפק ביה אבר וא"ל רבינ' לרב אשי ר' יוחנ' דאמ' כרבנ' דאמרי אפר שרופ' טמא, ומשנה היא בפ"ב דאהילות אפר שרופין ר' אליעז' אומ' שיעורו כרובע וחכמ' אומ' מלא תורוד ועוד. וגר' בפ' י"ב [פי"ג מ"א] העושה מאור בתחילה שיעורו כמלא מקדח גדול של לישכה שירי מאור רום אצבעים על רוחב הגודל ואילו הן שיעורי המאור חלון שסתמה ולא הספיק לגומרה חררוהו המים או שרצים או שאכלתו מלחת שיעורו מלא אגרוף חשב עליו לתשמיש שיעורו טפח למאור שיעורו מלא מקדח, כן שנו באהילות, ובמס' כלים פ' י"ז [מי"ב] ויש שאמרו מדה גסה וכו' עד ומאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו מלא אגרוף גדול זהו אגרופו של בן בטיח א"ר יוסי ישנו כראש גדול של אדם ושנעשה בידי אדם שיעורו מלא מקדח גדול של לישכה שהוא כפונדיון האיטלקי וכסלע הנירונית כמלא נקב העול, ובבכורות פ' על אילו מומין [ל"ז ע"ב] מייתינ' לה, ובתוספתא דכלים פ' מלא תרווד רקב [ב"מ פ"ז ה"א] ר' יוסי אומ' ישנו כראש גדול של צפ[ורי] אחרים אומ' משמו טפח ושליש טפח וכך היו משערין עד שלא יבא בן בטיח, ובתוס' דאהילות (פ"ד) [פרק ארבעה] שהיו נושא' את הנדבך [פ"ז] כותל שנסדק כמין ערב ומפולש לכאן ולכאן רחב מצד אחד וצר מצד אחד טומ' ברוחב הבית טמא ובצד נידון מחצה על מחצה וכמה יהא הסדק הזה ר' אומ' כאגרופו של בן בטיח, ותו תניא בתוס' דאהילות פ' פתח שעשאו למאור [פי"ד] ר' יהוד' אומ' בהן שלש מדות מש"ר עקיבא עושה לצוות לשמירה ולזון את עיניו כל שיהא להוצאת כלים ולהכנסת כלים לתשמיש ולנר שיעורו בפותח טפח (לקנה) [לקנח] ולא יצביתו ב"ש אומ' במלואו וב"ה אומ' בפותח טפח, ועל חור שחררוהו מים וכו' פליג ר' יהוד' ואמ' כל אהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אהל, בפ"ג דאהילות [מ"ז] ומייתינ' לה בתחלת פ' הישן במס' סוכה [כ' ע"ב] ומסיק מודה ר' יהודה בשקיפין וסלעים, ועיין הת' העושה מאור בתחילה ושמה [אהלות פי"ג] כמה חילוקי' דתנן נמי התם העושה מקום לקנה ולאסטפי ולנר שיעורו כל שהוא כדברי ב"ש ב"ה אומ' בפותח טפח לזון את עיניו ולדבר עם חבירו ולתשמיש חבירו בפותח טפח ועלה קת' אילו ממעטין את הטפח, ותימ' מאי אמרינ' בחלון שהוא ד' על ד' שכשחשב להוציאו בו אם אילו המנוין מונחין שם ויש שם חלונות אחרות ד' טפח' על ד' אם כולן טמאין כאילו לא חשב וזה טהור דאותה מחשבה כמאן דליתה או דילמ' דוקא בטפח שהוא מביא וכן שיעור מקדח דוקא ממעט אבל חלון כיון שחשב להוציאו או אם הינוח שמונח שם כמאן דליתה דודאי דעתו לפנותו משם, ונר' ודאי דבתר מחשבתו אזלינן ולא הוי מיעוט וכן פתח' קטנים אצל כזית מן המת להוציאו בו לא הוי מיעוט, דהא טפח שנסתם לפי שאמרו זה מציל כל זמן שהסתימה שם כגון אם יש לו דלת כשיעורו ואילו פתחים הנעולים אין מצילין.
תנן באהילות פ' אדם וכלים והוא פ"ה [פ"ו מ"ב] קוברי המת שהיו עוברי' באכסדר' והגיף אחד מהן את הדלת וסמכו במפתח אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו טהור ואם לאו טמא, וכן חבית של גרוגרות או קופה של תבן שהיא נתונה בחלון אם יכולין הגרוגרות והתבן לעמוד בפני עצמן טהור ואם לאו טמא ובספרי' שלנו [ב"ב י"ט ע"ב] מתיבי קופה מלאה תבן וחבית מלאה גרוגרות שמונחין בחלון רואין כל שאילו ינטלו יכולין תבן וגרוגרות לעמוד בפני עצמן חוצצין ואם לאו אין חוצצי' ונראה דהמשנה [חסר כאן] נשנו ולא ידענא מאי טעמ' תני במתני' בלשון טהרה והבריית' בלשון חציצה והמשנה הקדימה גרוגרות לתבן והבריית' איפכא והבריית' האריכה ברואין כל שאילו ינטלו וכו', ורש"י פי' דהני גרוגר' לא הוכשרו, ותימ' אי כשהתריפו ואין ראוין לאכיל' אפי' הוכשרו נמי יבטלו מתורת אוכל שוב אין מקבל טומ' ואם בשביל שאם יחשב עליהן לאכילה הוי מחשבה הא כל זמן שלא חישב לאו כלום נינהו דכי אסקינ' גבי נבלת העוף הטמא שהוכשרה ולא חשב עליה דממעטת כיון שהתליעו ודאי אסוחי אסח דעתיה דהנהו סכנתא נינהו כמו שכת' למעלה ואי משום דחזי לכלבא ותניא באילו [פסחים ט"ו ע"ב] הפת שעיפשה ונפסלה מלוכל אדם והכלב יכול לאוכלה שמטמ' טומ' אוכלין א"כ דראוין (אלא) [לכלב] בשהתריפו תיפוק לי דהא חזי ליה לכלב ולא מבטל לה היל' נר' דכלל כלל לא חזי ובטל מתורת מאכל ואפי' הוכשר טהר מכלום. ונ"ל הא דאוקימן [ב"ב כ' ע"א] בחבית של מתכת ומחו עלה כמה עוכלי דא"כ תטמא החבית כל הבית מפני שחרב הרי הוא כחלל וכמו שהמת מטמ' באהל אף כלי מתכות הבאין מחמת מת בין שנגעו בין שהאהיל המת עליהן אף הן מטמ' באהל כדאית' בנזיר פ' כהן גדול [נ"ג ע"ב], דתניא וכל אשר יג' על פנ' השד' זה המאהיל על המת בחלל זה אבר מן החי ויש בו כדי להעלות ארוכה חרב הרי הוא כחלל, או במת זה אבר המחולל מן המת, או בעצם זה רובע עצמות, או בקבר זה קבר סתום, דאמ' מר טומ' בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואילו גבי נוגע אמ' רב יהוד' תניא בעצם זה עצם כשעורה וכו' מדקאמ' ואילו גבי נגיעה ש"מ דכל הני דתניא לעיל באהל' וכל כלי מתכות קרי חרב וא"כ החבית עצמה אמאי לא מתיא טומ' לאידך גיסא מחמת האהל, ונ"ל דהא לא קשי', דבהכי עסקינ' שהמת מוטל בבית אחד וחלון טפח או יותר עשוי לבית אחר וקופה וחבית מונחי' באותו חלון המביא את הטומ' היל' כשהתבן או הגרוגרות מונחין שם וכשנוטלין החבית והקופה הגרוגרו' והתבן נשארין בחלון ש"מ דכל כך היו מלאין שגודש התבן והגרוגרו' עודפין על שפתי הקופה והחבית היל' אם נשארין שם כשנוטלין החבית והקופה חוצצי' אם החבית מונח בחלון אלא שהגרוג' לצד המת ממעט כניסת הטומ' חוצץ שהרי לא היה מקום לטומ' לכנס ופומה לבר ולגאו יש לפר' כלפי המת וחוצה לו השולים.
מיהו בספרי פרש' פרה [חקת] ובפרש' מדין [מטות] אקרא וכבסת' בגדיכם ביום השביעי תניא בחלל חרב בא הכת' ולימד על החרב שטמאה טומ' ז' והנוגע בה טמא טומ' ז', ולא קת' והמאהיל עליה טמ' טומ' ז', היל' נ"ל דחרב או כלי מתכות שניטמו או במגע המת או שהמת האהילן נעשין אבי אבו' הטומ' לנוגע בהן כנוגע במת עצמו כדאית' בספרי אבל לא לאהל, והדתניא חרב הרי הוא כחלל, אע"ג דכל הנהו דחשיב הת' ודאי לאהל נמי, היינו טעמ' דכיון דאבר הוא חשוב בכל מקום כביריא שלימה כדאית' [אהלות פ"א מ"ז] האיבר' אין להן שיעור משום דהוו בשר גידין ועצמות כדאית' בהעור והרוטב [חולין קכ"ח ע"ב] ועצם אדם נמי דמטמ' ברובע כשבא אדם שלם וכן רביעית דם ושדרה וגלגלת כולהו חשיבי כמת שלם דומיא דמלא תרוד רקב לפי שכל הגוף אינה אלא מלא תרוד כשנקבר ערום ובאבני שיש ושהא מאה ועשרים שנה דחוזר למלא תרוד דכת' והיו ימיו מאה ועשרי' שנה כדאית' בירושלמי פ' כהן גדול [נזיר פ"ז ה"ב] והת' נמי גר' מלא תרוד עפר נטל הקב"ה ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון, והאי דלא מטמ' במגע לר' שמע' משום דאי איפשר ליגע וכן נמי מת ששרפו ושלדו קיימת הרי מטמ' כדאית' בהמפלת [נדה כ"ז ע"ב], דהא אפי' שרץ שנשרף ושלדו קיימת הרי כשרץ כדאית' בפ' דם נידה [שם נ"ו ע"א], אבל חרב שאינו מגוף המת נהי(ר') דרבייה קרא לעשות אבי אבות הטומ' היינו דוקא למגע ולא אהל דאין החרב מטמ' באהל אלא במגע דוקא, וקבר סתום דמטמ' משום טומ' רצוצה היא דבוקעת, דהא גולל ודופק ועצם כשעורה מפני שעצם כשעורה אינו כביריא וגולל ודופק אינו מגוף המת ולכך חלוקה טומאתן שעצם כשעורה טהור מלהאהיל וגולל ודופק מהיסט, כדאית' נמי בהעור והרוטב
